דפים - פרקים ו'-ח'
כניסה

פרק ו'-ח'

1. מבנה הנפש הבהמית על כוחותיה ולבושיה [העמקה על סוף פרק א']
א. שורשה של הנפש הבהמית מקליפת נוגה.
ב. תפקידה של הנפש הבהמית לפי כינוייה 
   ● "נפש חיונית" – "להחיות את הגוף". 
   ●
"נפש טבעית"- מקור החיות לצרכים הטבעיים של האדם 
   ●
"נפש בהמית"- הציור הרע של הנפש, שורש ומקור לתאוות והנאות עולם הזה כדוגמת בהמה.  
 ג. כ
וחות הנפש הבהמית:
  ● "עשר כתרין דמסאבותא" כנגד "עשר ספירות קדושות".
  ●  כוחות השכל והרגש ו"המידות לפי ערך השכל"
  ●  לבושי הנפש הבהמית- "לבושי מסאבו"- מחשבה, דיבור ומעשה "שלא לה' המה".

 

2. "זה לעומת זה עשה האלוקים"- צד הקדושה מול צד הקליפה והס"א.
א. הגדרת המושג "קליפה" ו"סטרא אחרא":
   ● על דרך השלילה- "כל דבר שאינו צד הקדושה", "שאינו בטל לגביו יתברך".
   ●
  על דרך החיוב- "חיות מבחינת אחוריים":
            -  מיעוט האור וכיסויו. 
            -  העדר רצון וחיות פנימיים של הקב"ה. 
            -  אין בה ממשות, כל קיומה הוא מההעדר.
            -  התלבשות האור בה בבחינת גלות ונראה כדבר נפרד.

ב.
העולם הזה -עולם הקליפות והסטרא אחרא וההשלכות לכך- "מעשה עולם הזה קשים ורעים".
ג. הגדרת צד הקדושה:
   ●  מהות הקדושה- השראה וגילוי טוּב אור ה', אור ה' מורגש בגלוי .
   ●  התנאי להיכלל בצד הקדושה- ביטול אל ה' בהכנעה  פנימית ובדביקות בו בכוח ובפועל וההוכחות ממאמרי חז"ל על כך.
   ●  עבודת ה' של היהודי בצד הקדושה: המשכת השכינה לעולם.

3. סוגי הקליפות:
א. שלוש הקליפות הטמאות לגמרי- הגדרתם, שמותם, מיקומם והדברים המקבלים חיות מהם.

  ● קליפת נוגה:
           -  מהות והגדרה- "רק מעט טוב מעורב בתוכה".
           -  כינויה: מדרגה שנית בקליפות, קליפה רביעית, בחינה ממוצעת.
           -  הדברים  המקבלים חיות מקליפת נוגה: 

                    דרגת הדומם, חי והצומח המותרים בשימוש ובאכילה. 
                    דרגת המדבר- נפש בהמית של יהודי. 
                    קיום וחיות כל המעשים המותרים ש"אין בהם צד איסור אך אינן לשם שמים"- צרכים ומותרות.
  סיכום ההבדלים בין הצדדים- קדושה, קליפת נוגה ושלוש קליפות הטמאות.

4. עבודת הבירורים- זיכוך קליפת נוגה ע"י עבודת ה' של היהודי: 
 א. שלבי תהליך הבירור המותר והרצוי "כהעלאה וכקורבן לפני ה':
  ● הפרדת הטוב מהרע ע"י הסחת הדעת מהתענוג הגשמי שבדבר.
  ●  ביטול הרע שבקליפה.
  ●  העלאת הטוב שבקליפה לקדושה ע"י התרכזות בכוונה האלוקית שבדבר.
                  דוגמאות בתחום האכילה – אכילתו של רב נחמן ואכילה לשם מצוות עונג שבת.
                  בתחום הדיבור- "מילתא דבדיחותא" של רבא.
ב. שלבי תהליך הבירור המותר הנעשה בדיעבד:
  ●  ירידה לשלוש הקליפות הטמאות לפי שעה של חיות הדבר והאדם על מרכיביו: נפש אלוקית, נפש בהמית והגוף.
  ●  שיבת האדם והדבר לקדושה ע"י התכוונות "לשוב ולחזור לעבודת ה' ותורתו".
  ●  "השארות הרשימו"- הרושם שנותר בגוף מתאוות היתר והדרך לתיקונו. 

5. שלוש קליפות הטמאות- עבודת ה' על דרך הדחייה ולא על דרך הבירור.
א. לכתחילה:

  ●  כל מה שמקבל את חיותו משלוש הקליפות הטמאות כמו מאכלות אסורות ואיסורי עריות על כל גדריהן- אי אפשר
      להעלותם לקדושה כלל ע"י מעשה האדם. 
  ● ליהודי מצד טבעו, אין משיכה לתאוות איסור, אלא אם נפל קודם לכן לתאוות היתר. 
  ● ירידת חיות האדם על כל מרכיביו, בעקבות מעשה אסור, לשלוש קליפות הטמאות וירידת חיות הדבר עוד יותר
      לעמקי הקליפות. 
א. בדיעבד:
  ● תשובה נכונה מביאה לסליחה וכפרה לנפש האדם בלבד.
  ● חיות הדבר האסור שירד ע"י בחירת האדם לעמקי הקליפות לא יכולה לצאת משם לעולם אלא ע"י:

           -  תיקון בימות המשיח שאז: "רוח הטומאה אעביר מן הארץ".
           - תיקון ע"י תשובה גדולה מאהבה רבה "עד שזדונות נעשים לו כזכויות".
  ● חיות המאכל האסור דווקא, אף כשנעשה בשוגג והייתה כוונה ומעשה לשם שמיים - אינו עולה לקדושה.

6. תהליכי זיכוך שונים בעקבות מצבי ירידה לתאוות היתר ותאוות איסור על יסוד "מידה כנגד מידה" [מומלץ טבלה] :
א. אכילת מאכלות מותרים לשם תאווה- חיבוט הקבר.

ב. דיבור דברים בטלים בהיתר לעם הארץ – כף הקלע.
ג. דיבור דברים אסורים כמו לשון הרע – כף הקלע וגיהנם.
ד. עוון ביטול תורה- כף הקלע, גיהנם של שלג ועונשים שונים על עוון זה.

7.  חוכמות חיצוניות- אסור או מותר?

א. מקורם- "בחינת אחוריים של חוכמת התורה".
ב. הסיבות לבירור החוכמות וההיתר ללמוד אותן:

  ● "קרדום לחתוך בהן"- "כדי להתפרנס ברווח לעבוד ה'. 
  ● "יודע להשתמש בהן"- כדוגמת הרמב"ם והרמב"ן- 

           -  "לעבודת ה'- גילוי גדולת ה' דרך חוכמת ה' בעולם המביאה לאהבת ה' ויראתו.
           -  "או לתורתו"- שימוש בחוכמות החיצוניות לפסיקת הלכה.
ג. דחיית לימוד החוכמות החיצוניות והאיסור ללמוד ולהתעסק בהן:
  ● האיסור ללמוד מכל סיבה שהיא ובפרט מתוך רצון לספק תענוג אישי.
  ● ​לימוד חוכמות חיצוניות באיסור נחשבת לעוון ביטול תורה ועוד יותר מכך.
  ● ההשפעה החמורה של לימוד זה על מכלול האדם:
           -  טמטום המוח מעבר לטמטום הלב.
           -  טומאת המוחין מעבר לטומאת המידות.
  ● חוכמות חיצוניות דווקא מביאות לידי ישות וגאווה המונעות וחוסמות את היכולת של הנפש להרגיש אלוקות בגלוי, ולכן 
  ● החשיבות בצורך לגדור גדרים בלימוד זה.
  ● חובת ההתרחקות מחוכמות חיצוניות אסורות כמו אבולוציה וכיו"ב.

8. סיכום המושגים "אסור" ו"מותר" עפ"י ההלכה ועפ"י תניא, לאור פרקים אלו:
א. עפ"י ההלכה- "אסור" הוא על הגברא ועפ"י תניא- "אסור" הוא גם על החפצא.
ב. עפ"י ההלכה- "מותר" הוא על הגברא ועפ"י תניא "מותר" הוא גם על החפצא. 
ג. "אסור"- קשור וכבול בידי הקליפה עד שלא יכול להשתחרר משם.
ד. "מותר"- "לשון היתר"- ניתן להתיר את הקשר שלו לקליפה ולהעלותו לקדושה. 
ה. "שד משדין יהודאין" ו"שד משדין נוכראין" – מקור למשיכה לתאוות היתר ותאוות איסור.